החלטה בתיק ע"מ 1608/12

שני העוררים הם קטינים, תושבי הכפר XXX, והם נעצרו, ביחד עם תושבים נוספים מכפרם, לפני 7 ימים, ביום 05/04/12, בחשד למעורבות במקרים שונים של הפרות סדר באזור הכפר. אתמול בקשה המשטרה את הארכת מעצרם ב-6 ימים נוספים לצורך המשך החקירה, ובימ"ש קמא נעתר לבקשה. על כך העררים שלפני. החלטת בימ"ש קמא ניתנה אתמול בשעות הצהרים, ודבר קיומם של העררים הובא לידיעתי בשעות אחר הצהרים, לאחר שעות פעילות המזכירות, בזמן שלא היה ניתן כבר לוודא את הגעתם של העוררים ממקום מעצרם בצפון, ככל הנראה בכלא מגידו.

בנסיבות אלה, מסר הסנגור כי הוא מבקש לקיים את הדיון בעררים הללו בלא נוכחות העוררים עצמם, ובלבד שהדיון יתקיים היום, בכדי למנוע את המשך מעצרם. נוכח העובדה שמדובר בקטינים, ובשים לב לכך שבימים הקרובים לא צפויים להתקיים דיונים בבית משפט זה בשל החג והשבת שבפתחנו, נעתרתי לבקשת הסנגור, וקיימתי את הדיון בערר היום, ולכן התקיים הדיון בלא נוכחות העוררים עצמם, אך בנוכחות בני משפחותיהם. הדיון התקיים במשותף ביחס לשני העוררים, ואף הטענות זהות ביחס לשניהם. מדובר גם באותה תשתית ראייתית, ולכן גם החלטה זו תתייחס לשני העוררים יחדיו,  כאשר מחמד יכונה גם עורר 1, וחרב יכונה גם עורר 2.

לעצם העניין, בתחילת הדיון הודיע התובע כי החקירה הסתיימה, וכי חומר החקירה הועבר לתביעה לצורך הגשת כתבי אישום, ובכוונת התביעה לבקש את מעצרם עד תום ההליכים. שינוי זה בסטאטוס של העוררים לא הניח את דעתו של הסנגור, אשר הלין בפתח דבריו על התנהלות המשטרה, אשר הותירה את העוררים במעצר במשך ימים ארוכים, שבהם לא נעשה דבר בעניינם, ורק אתמול, ביום השישי למעצרם, נגבתה מהם אמרה, שבה הכחישו את מעורבותם בהפרות הסדר בכפר, ואף ציינו כי לא ניתן לזהותם בתמונות שבחומר החקירה. בכל אופן, לדברי הסנגור חומר הראיות הוא דל, וספק אם די בו כדי להביא להרשעת העוררים, ולכן אין הצדקה למעצרם, אף אם מדובר במעצר ביניים לצורך הגשת כתב אישום. לעומת זאת, התביעה טוענת כי יש בידיה ראיות לכאורה ואף קיימת עילה שמצדיקה את המעצר, ולכן היא עותרת לדחיית העררים.

אציין כבר עתה כי יש ממש בטענות הסנגור כלפי התנהלות המשטרה בעניינם של העוררים. ניתן היה לצפות כי כאשר גורמי האכיפה מבצעים מעצרים יזומים, ניתן יהיה לחקור את העצורים בתוך פרק זמן סביר. כאשר מדובר בקטינים, משך הזמן עד לחקירתם צריך להיות קצר מאוד, והותרתם במעצר במשך 6 ימים עד למועד גביית אמרותיהם, נראית על פניה כהתנהלות בעייתית מאוד. במיוחד אמורים הדברים, אם נכונה טענת הסנגור כי המשטרה בחרה משום מה  לחקור את הבגירים שנעצרו בפרשה זו, לפני חקירת העוררים.

לעצם העניין, גם אם צדק השופט הנכבד קמא, כאשר החליט אתמול על מעצרם של העוררים, לאחר ששוכנע כי קיימים צרכי חקירה שמצדיקים זאת, הרי עתה, משניתנה למעשה הצהרת תובע, בהודעת התביעה במהלך הדיון בפני, כי החקירה הושלמה, וכי חומר החקירה הועבר אליה לצורך הגשת כתב אישום, משתנים הכללים, ומעתה לא קיימים עוד צרכי חקירה, והשאלה היא אם קיימת עילה שמצדיקה את המשך המעצר.

כידוע, בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, בסעיף 17(ד), נקבעה סמכות לבית המשפט להאריך את מעצרו של חשוד לתקופת ביניים שבין סיום החקירה ועד להגשת כתב אישום, "אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים", וזאת לתקופה שלא תעלה על 5 ימים (ראו על כך בש"פ 4455/00 מדינת ישראל נ' מחמוד בדווי ו-3 אח', פ"ד נד(4), 794). בהיעדר הוראה דומה בדיני האזור, נקבעה ההלכה בפסיקתו של בית משפט זה לאמור כי "...ככלל לא יהיה מקום להאריך מעצרו של אדם אשר חקירתו הסתיימה, לתקופה העולה על 10 ימים..." (ע"מ איו"ש 136/03 צאלח מוסא ואח' נ' התובע הצבאי, עמ' 6, וראו עוד ע"מ 1280/10 אחמד מוחמד מוחמד הבאש נ' התביעה הצבאית, תק-צב 2010(1), 243).

על השיקולים שיש לשקול בשלב זה של ההליכים נאמר בעניין ואנונו כי "... המבט ה"עילתי" לעת הזאת מופנה קדימה, למעצר עד תום ההליכים ולא אחורנית, למעצר לצרכי חקירה, אך דרגת "הביניים" מתבטאת בכך שאין חומר החקירה מצוי עדיין בידי ההגנה, ועל כן מלאכת השופט נעשית בדומה למה שנהג במעצר לצרכי חקירה. רוצה לומר, העילות שיש לבדקן הן לעבר המעצר עד תום ההליכים, שכן החקירה תמה ואיננו עוסקים עוד במעצר לצרכי חקירה, בכלים שונים במידה מסוימת ועל כן גם ברף שונה..." (בש"פ 2992/09  אריק ואנונו נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(2), 407, עמ' 409, וראו עוד בש"פ 8845/04 מוצעב אלטויל נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 2500).

בנסיבות שלפנינו, חומר החקירה הקיים הועבר לעיוני, וככל הנראה גם הועמד לעיונו של הסנגור. לכן, ניתן לבחון את הראיות באופן דומה לבחינת הראיות, כאשר בית המשפט נדרש להכריע בשאלת המעצר לאחר הגשת כתב אישום. מדובר בחומר ראיות דל יחסית, שכולל תמונות שונות של אירועים שונים, והודעות של שני חיילים שצלמו את התמונות הללו. אין עדות מפלילה כלשהי שקושרת את העוררים באופן ישיר לחשדות המיוחסים להם, והעוררים עצמם מכחישים את כל מעורבות באירועים מסוג זה.

מדובר בקטינים, כאשר העורר 1 הוא בן 16 וחצי, והעורר 2 הוא בן 17 ו-10 חודשים. בהיעדר ראיות אחרות, אני מניח לטובתם כי עברם נקי, ובנסיבות אלה כאשר מדובר בקטינים בעלי עבר נקי, ובראיות דלות שעוצמתן מוגבלת, ספק בעיני אם יש עילה מספקת לבקש את מעצרם בכליאה ממשית עד תום ההליכים, גם לאחר הגשת כתב אישום.

נוכח האמור, אני מקבל את שני העררים ומורה על שחרורם של העוררים ממעצר בתנאים מגבילים כדלהלן:

1.       הפקדת 7,000 ש"ח במזומן, לכל אחד מהם (העורר 1 מס' שובר0005001311, והעורר 2 מס' שובר 0005001511).

2.       ערבות צד ג' על סך 10,000 ש"ח,  לכל אחד מהעוררים, של ערב בעל היתר עבודה קבוע.

3.       התחייבות של העוררים להימנע מהשתתפות בהפרות סדר מכל סוג, וכן התחייבות להתייצב לכל דיון שייקבע בעניינם.

מובהר בזאת, כי אי התייצבות לדיונים או השתתפות בהפרות סדר, עלולה להביא למעצרם של העוררים, ולחילוט הפיקדונות והערבויות. בנסיבות העניין, אני מורה כי החתימה על הערבות תיעשה עד לא יאוחר מיום 15/04/12, ולא תהווה תנאי לשחרורו העוררים ממעצר. העוררים יוכלו להשתחרר ממעצר לאחר מילוי יתר התנאים.

ניתנה היום, 11 באפריל 2012, י"ט בניסן התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

                                                    _________________                         

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: